החלטה בתיק בש"א 163062/06

לפני בקשה שהוגשה ע"י הנתבעת לדחייה על הסף של התביעה, שהוגשה כנגדה, מחמת התיישנותה. 

ואלו העובדות הצריכות לענייננו :

התובע מס' 1, מר בן יקר אברהם, נהג משאית בחברת הובלה (להלן: "התובע"), הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ אצלה היה מבוטח, כנטען בכתב התביעה, בביטוח חיים. 

בכתב התביעה מבקש התובע, כי הנתבעת תפצה אותו בגין נזקי הגוף, שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה במהלך 14.3.2002, כתוצאה מנפילתו בעת העמסת סחורה במשאית. התובע מבקש, לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים לו בהתאם לפוליסה בגין נכותו הצמיתה ובגין אבדן כושר עבודה.

להשלמת התמונה יצויין, כי לכתב התביעה צורפה חוו"ד ערוכה על ידי ד"ר דרור משה, מומחה בתחום האורטופדי, אשר העריך את נכותו הצמיתה של התובע בתחום האורטופדי בשיעור של 31.1% החל מיום 1.9.04. 

כבר בכתב ההגנה בקשה הנתבעת לדחות את התביעה, שהוגשה כנגדה על הסף, מחמת התיישנות.

התיישנות

לטענת הנתבעת, לאור היותה של התביעה תביעה לתגמולי ביטוח, הרי שבהתאם לפוליסת הביטוח ועל פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), המעמיד את תקופת ההתיישנות בתביעה על תגמולי ביטוח על שלוש שנים, הרי שהתביעה, שהוגשה בתאריך 24.8.05, הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.    

התובע מצדו מתנגד לבקשה. לדבריו, רק במהלך חודש אפריל 2004 התגבשה נכותו הצמיתה  ומכאן, שהתביעה אשר הוגשה ביום 24.8.05 הוגשה במועד.

התובעים לא טרחו להגיש כתב תשובה, הגם שכבר בכתב ההגנה העלתה הנתבעת את טענת ההתיישנות (ראה: י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995), 280).

דיון

ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 להלן: "חוק ההתיישנות").

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

במקרה שלפנינו, ומשהוגשה התביעה בעילה חוזית על סמך חוזה הביטוח שנערך בין הצדדים, יחול סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לפיו-

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח"

פרופ' ידין בחיבורו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי), בעמ' 95-96 מבהיר, כי:

"אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופת ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. מכאן סעיף זה.

והוא קובע שני דברים:

1. את האורך של תקופת ההתיישנות; 2. את המועד שממנו מתחילה התקופה. בשניים אלה ישנה בסעיף 31 הוראה מיוחדת. בכל שאר העניינים הנוגעים לנושא ההתיישנות חלות, גם על התביעה לתגמולי הביטוח, הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, כמו שהן חלות על תביעות כלשהן".